14 – סעיף 13 – צד שלישי

חוק חופש המידע מכיר באינטרסים ובזכויות של צדדים שלישיים שמידע עליהם התבקש אגב בקשת חופש מידע. מלכתחילה לא כיוונו מטרות החוק לחשיפת מידע על מי שמסר מידע לרשות או שמידע על אודותיו התגלגל לידיה, אלא נועדו לביקורת ולפיקוח על השירות הציבורי. מכאן כי גילוי מידע העלול לפגוע באופן ממשי בצד שלישי, צריך שיהיה בו עניין ציבורי המצדיק את הפגיעה האמורה.[1]

החוק הישראלי אינו מגדיר מיהו אותו צד שלישי, ועל כן צד זה יכול להיות אדם, תאגיד או אפילו רשות ציבורית אחרת.[2] עם זאת, גורמים הפועלים כחלק מהרשות במסגרת תפקידם לא ייחשבו תמיד כצדדים שלישיים לעניין סעיף זה, כמפורט בהמשך.

ההגנה על אינטרסים אלו מתבצעת על-ידי מתן זכות לצד השלישי להתנגד, ובמקרה הצורך לעתור, במקרים שהרשות מבקשת למסור את המידע למבקש. הפנייה לצד השלישי, כפי שצוין בפרק 6.3.1, עוצרת את מרוץ הזמנים הנוגע לבקשה ב-21 יום, ואם התנגדותו של הצד השלישי נדחית, לא יימסר המידע עד למיצוי זכותו בפני בית-המשפט (כלומר עד תום התקופה שבמהלכה הוא זכאי לפנות לבית-המשפט ולהשיג על החלטת הרשות).

מכאן כי מידע על צד שלישי יכול לעכב עד מאוד את מסירת המידע.

המלצתנו היא שבמקרה שהמידע על הצד השלישי אינו ליבת המידע שאתם נדרשים לו, הודיעו בעת הבקשה לרשות כי אינכם מבקשים מידע אישי מזוהה על צדדים שלישיים. אם ליבת המידע שאתם מעוניינים בו נוגעת לצד שלישי,[3] קחו בחשבון שהליך בירור מסירת המידע, וכן מסירתו בפועל, עלולים להיות ארוכים מהרגיל.

14.1 מתי על הרשות לפנות לצד שלישי

סעיף 13 יחול אם מתקיימים התנאים המצטברים הבאים:

1. המידע שהתבקש כולל פרטים על צד שלישי מזוהה – במקרה שניתן להפריד בין מידע שאינו נוגע לצד שלישי, ולמסור אותו למבקש, לבין מידע הקשור לצד שלישי, שלגביו נדרש לנקוט את הפרוצדורה הקבועה בחוק, יש לעשות כן.[4]
2. מסירתו של המידע עלולה לפגוע בצד השלישי – הרשות נדרשת להעריך אם עלולה להתרחש פגיעה כאמור. אין לפנות לצד השלישי רק משום שמידע על אודותיו מצוי במידע שהתבקש מהרשות. כאשר האפשרות לפגיעה קלושה, או כשסביר שלא תיגרם פגיעה כלל, אין חובה לפנות אל צדדים שלישיים.[5]
3. הרשות שוקלת שלא למסור את המידע למבקש – במקרה שהרשות אינה סבורה שיש למסור את המידע למבקש, עליה להימנע מלפנות לצד שלישי,[6] וזאת משום שאין זה ראוי שהיא תפתח בהליך הדוחה את מתן המענה ומניח את ההחלטה, לפחות למראית עין, לפתחו של הצד השלישי. במקרה שהרשות סבורה שיש סייגים או חריגים המפורטים בחוק ומונעים את מסירת המידע, עליה להשיב למבקש ללא העברת הבקשה לצד השלישי.

במקרים שבהם הרשות נדרשת לפנות לצדדים שלישיים, ואין ביכולתה לעשות כן בשל ריבוי צדדים שלישיים, על הרשות להציג תשתית לטענה להקצאת משאבים בלתי סבירים, בשל החובה המעוגנת בסעיף 13, ואין לטעון טענה זו ללא ביסוס כאמור.[7] כאן גם נציע למבקש לשקול את צמצום הבקשה.

אם לא ניתן לאתר את הצדדים השלישיים (במקרה שיש עליהם מידע חלקי או שהם נמצאים בחו"ל ואין דרך להתקשר עימם), אין בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה.[8] במקרים מסוג זה על הרשות להפעיל את שיקול דעתה ולקבל את החלטתה בשים לב לאינטרסים של הצדדים השלישיים.

14.2 מתי הרשות אינה צריכה לפנות לצד שלישי

ברצוננו לדייק באשר למקרים שבהם אין הרשות נדרשת לפנות לצד השלישי, וזאת בשים לב לפרקטיקה בכמה מן הרשויות הציבוריות, הפונות לצד שלישי באופן אוטומטי כאשר יש מידע על אודותיו.

1. העברת מידע חלקי – במקרים שבהם הרשות מעבירה מידע מושחר או חלקי, המאיין את החשש לפגיעה בצד השלישי. לדוגמה, אם מתבקש מידע שיש בו מידע אישי, אך המידע מועבר ללא פרטי הזיהוי ואין דרך אחרת לזהות את הצד השלישי, אין הרשות צריכה לפנות לצד שלישי.
2. במקרים שאין פגיעה או שהפגיעה שולית – לא כל מסירת מידע על צד שלישי עלולה לפגוע בו. לדוגמה, בית-המשפט המחוזי פסק כי פרסום שמותיהם של כל מי שהוסמכו כפרמדיקים בישראל אינו דורש פנייה לכל אותם צדדים שלישיים. בית-המשפט קבע כי גם אם יש במידע זה פגיעה בפרטיות, מדובר בפגיעה שולית, שמשקלה זניח ביחס לאינטרס הציבורי המובהק העולה מפרסום הרשימה, ועל כן אין צורך לפנות לכלל הפרמדיקים טרם מסירת המידע.[9]
3. הרשות עומדת לסרב לבקשת המידע.[10]
4. הסכמה מראש – כאשר הצד השלישי מסכים מראש למסור את המידע המבוקש. דוגמאות המופיעות בנוהל היחידה הממשלתית לחופש המידע בעניין "פנייה לצד שלישי לפי סעיף 13 לחוק": נוסח ההסכמה בעת עריכת הסדר לניגוד עניינים[11] וההסדרים הנוגעים לדירקטורים בחברות ממשלתיות.[12] כמובן, יש לבחון אם ההסכמה שניתנה נוגעת למידע המבוקש.
5. עובדי או נציגי רשות – במקרה שהמידע המתבקש נוגע לביצוע פעילות מקצועית של עובדי הרשות (לדוגמה חוות דעת מקצועית שכתב העובד), להבדיל ממידע אישי אגב ביצוע העבודה (לדוגמה אישורי מחלה), לא יראו בעובדי הרשות צדדים שלישיים.[13]

14.3 דרך הפנייה

במקרה שהרשות נדרשת לפנות לצד שלישי, עליה לפעול באופן הבא:

1. הודעה לצד השלישי – להודיע לצד השלישי בכתב על הבקשה, על עמדתה של הרשות שיש להשיב בחיוב לבקשה (או שהיא שוקלת להשיב לה או לחלקה בחיוב), ועל זכותו להתנגד למסירת המידע. כיוון שמרוץ הזמנים נעצר עם קבלת ההודעה אצל הצד השלישי, מוצע כי הרשות תדאג להעביר את הפנייה באופן המתעד את מועד קבלת המידע, כגון בדואר אלקטרוני או בדואר רשום עם אישור מסירה. יש לוודא כי יש כתובת ברורה למתן מענה על-ידי הצד השלישי לרשות. מן הראוי כי הרשות תפנה לצד השלישי ללא שיהוי ובתוך 30 הימים הראשונים מהגשת הבקשה, ולא תעכב את הטיפול בבקשה רק משום שהוא כולל מידע על צדדים שלישיים.[14]
2. הודעה למגיש הבקשה – בד בבד עם הפנייה לצד השלישי, על הרשות ליידע את המבקש על דבר פנייתה לצד השלישי ועל עצירת מרוץ הזמנים לטיפול בבקשה. מן הראוי לנקוב בתאריך שבו מסתיימים 21 הימים שעומדים לטובת הצד השלישי. הימים נספרים מרגע שהגיעה ההודעה לצד שלישי.[15] על אף שהחוק אינו נוקב בחובה ליידע את המבקש בכתב, מן הראוי לעשות כן. זוהי פרקטיקה העשויה גם להקל על טענות בעתיד, במקרה שיהיו, על חריגה בזמני הטיפול בבקשת המידע.
3. החלטה של הרשות – עם קבלת עמדתו של הצד השלישי, או בחלוף 21 יום, על הרשות להכריע ביחס למסירת המידע במלואו או בחלקו. ודוק: ההחלטה היא של הרשות עצמה, ואין לתלות את החלטתה בהתנגדות הצד השלישי, אלא בטעמים ששכנעו את הרשות בעמדתה.[16] גם כאשר הפנייה לצד שלישי נעשתה רק בעקבות פסיקת בית המשפט שהורה לרשות למסור את המידע בכפוף לפנייה לצדדים שלישיים, הרשות היא זו שנדרשת לשקול באם לקבל את ההתנגדויות, ככל שישנן, ולא להעבירן להחלטת בית המשפט. [16א]
4. הודעה על ההחלטה – על הרשות להודיע על החלטתה. במקרה שהרשות החליטה לדחות את התנגדות הצד השלישי ולמסור את המידע, עליה ליידע אותו בכתב על החלטתה ולהודיע לו על זכותו לעתור נגדה. במקרה שהרשות החליטה, בעקבות עמדת צד שלישי, למסור רק חלק מהמידע, אין צורך במתן זמן נוסף להתנגדות להחלטה זו. במקרה שצד שלישי מתנגד להחלטת הרשות, עליו לעתור לבית-המשפט.[17] במקביל, על הרשות להודיע למבקש על החלטתה למסור לו את המידע המבוקש, באופן מלא או חלקי, אך להבהיר כי המידע האמור יימסר רק בחלוף הזמנים הקבועים להגשת עתירה מינהלית, קרי 45 יום, ובמקרה שיש פגרות בית-משפט, אף מעבר לכך (ראו פרק 6.1.3).

14.4 אילו טענות רשאי הצד השלישי לטעון

ייתכן שהמקור לנימוקיו של הצד השלישי לבקשתו לדחות את הבקשה יהיה בהוראות סעיף 9 לחוק או בהוראות כל דין.[18] בניגוד ללשון סעיף 13(א) לחוק, המאפשר להגיש התנגדות בשל כל עילה בדין, בדברי ההסבר להצעת החוק הממשלתית צומצמו טענות ההתנגדות לכאלו הנוגעים לאחד הטעמים המצוינים בחוק.[19] כך או כך, נדמה כי דיוק זה אין לו משמעות רבה בפרקטיקה, היות שהסמכות של הרשות לדחות בקשה היא ממילא רק אחד הטעמים המנויים בחוק חופש המידע. מכאן כי יש מקום לאפשר לצד השלישי לטעון באופן רחב, אולם הרשות תהא כבולה לדחיית בקשה רק מהטעמים הקבועים בחוק.

על אף שבית-המשפט העיר באוביטר (בהערת אגב) בפסק הדין בעניין מנגל כי אין הצד השלישי חייב לנמק את התנגדותו,[20] אם הצד השלישי מעוניין לנסות לשכנע את הרשות בטעמי ההתנגדות, ראוי כי התנגדותו תהיה מפורטת ומנומקת, ולא תעלה טענות רזות ולקוניות.

14.5 התנגדות צד שלישי למסירת מידע פרטי

ככלל, המנגנון הקיים בסעיף 13 לחוק הוא מנגנון "opt out"; לצד השלישי ניתנת האפשרות להתנגד למסירת המידע, אך אי-מימוש זכות זאת כמוה כאי-התנגדות למסירת המידע,[21] ויש הרואים בה הסכמה.[22]

לעומת זאת, בכל הנוגע למידע על צד שלישי המוגן מכוח חוק הגנת הפרטיות ומכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מנגנון ה-opt out אינו מספק, ועל הרשות לנקוט מנגנון של "opt in". כלומר, כדי לראות את האדם כמסכים לפגיעה בפרטיותו כאמור בחוק הגנת הפרטיות, יש לקבל את הסכמתו המפורשת לכך. בהקשר למידע פרטי, אם בוצעה פנייה לצד השלישי והוא לא השיב לה, יש לראות את אי-המענה כהתנגדות למסור את המידע.[23]

אין באמור כדי להעיד שההתנגדות של הצד השלישי גוברת. נזכיר כי גם כשצד שלישי מתנגד למסירת המידע, על הרשות לקבל את הכרעתה הסופית, שעשויה לדחות את ההתנגדות למסירת מידע.[24]

מכל מקום, אין לראות בסעיף 13 לחוק מנגנון אוטומטי שנועד לאיין את הפגיעה בפרטיות באופן הדורש מהרשות לפנות לצד שלישי בכל מקרה שעולה חשש לפגיעה בפרטיות. גם ביחס למידע פרטי הרשות נדרשת לשקול קיומו של אינטרס ציבורי הגובר על הזכות לפרטיות, ורק במקרים שהיא סבורה שיש מקום לשקול את מסירת המידע, עליה לפנות לצד השלישי.[25]

להרחבה על המחלוקת לעניין סמכות הרשות והיקף שיקול הדעת לעניין סעיף 9(א)(3), ראו פרק 10.4.3.

14.6 קבלת מידע על מסמכים והתכתבויות הנוגעים להליך קבלת התנגדות של צד שלישי

14.6.1 מסירת מידע על המבקש לצד שלישי

הרשות לא תעביר מלכתחילה את זהותו של המבקש ותוכן פנייתו כלשונה, אלא אם יש במידע זה כדי לדייק את הפנייה לצד השלישי. על הרשות למסור לצדדים השלישיים את המידע הרלבנטי עבורם לשם גיבוש עמדתם בדבר הבקשה, ועל כן עליהם להעביר את עיקרי הבקשה (קרי, איזה מידע התבקש), ולא לצרף את הבקשה כלשונה או את זהות המבקש.

במקרה שזהות המבקש רלבנטית לבחינת עמדת צד שלישי (לדוגמה, אם מדובר במתחרה מסחרי), תימסר זהות המבקש. גם במקרים מסוג זה יש לשקול להעביר רק את מאפייני המבקש, ולא את זהותו (לדוגמה, עורך-דין העוסק בתובענות ייצוגיות – ללא שם עורך-הדין).[26] שימו לב כי בטופס הגשת בקשה למידע המצוי בטופס המקוון יש, נכון למועד זה, אפשרות להתנגד למסירת מידע על אודותיכם לצד שלישי, כאשר ברירת המחדל היא הסכמה למסירתו.

במקרה שהצד השלישי מתעקש לקבל עותק מהבקשה המקורית או את זהות מבקש המידע, הרשות תנהג על-פי עקרונות חוק חופש המידע (למעט לעניין זמנים ואגרות), ובתנאי שהובהר לצד השלישי שאין בבירור בקשתו לקבלת המידע הנוסף כדי להאריך את המועד להתנגדותו למסירת המידע.[27] במקרים מסוג זה על הרשות לנקוט כמה צעדים:

1. לפנות למבקש, ליידע אותו על בקשת הצד השלישי לקבל את עותק הבקשה או את זהותו, ולבקש את עמדתו בעניין זה.
2. במקרה שהמבקש מתנגד למסירת המידע, על הרשות לשקול את עמדתה ולהחליט אם היא מקבלת את התנגדותו אם לאו.
3. במקרה שהרשות סבורה שהמידע נדרש לצד השלישי לצורך גיבוש התנגדותו, ולא היו בנימוקי המבקש כדי לשנות את עמדתה בעניין זה, עליה לחזור אל המבקש, ליידע אותו על כוונתה לחשוף את תוכן הבקשה או את זהות המבקש, ולאפשר לו לחזור בו מהבקשה במקרה שאינו מעוניין בחשיפת מידע זה לצד השלישי.

14.6.2 מסירת התנגדות צד שלישי לידי המבקש

תכתובות ופניות לצדדים שלישיים ותשובותיהם הן מסמכים רלבנטיים הנוגעים לטיפול בבקשה. עם זאת, הן אינן חלק מהמידע שהתבקש, ואף אינן חלק מהחלטת הרשות, אף כי עשוי להיות להן משקל משמעותי בבחינת שיקוליו של המבקש אם לעתור נגד החלטת הרשות. בקשה לקבל תכתובות ועמדות אלו כמותה כהגשת בקשה מידע, ולכן חלים עליה הכללים הקבועים בחוק בנוגע לפנייה לצדדים שלישיים. משכך, וכשמתעורר הצורך למסור תכתובות אלו כדי לאפשר לפונה לשקול טוב יותר את נימוקי הדחייה ואת סיכויי עתירתו, מומלץ להגיע להסכמות בין המבקש לרשות לכך שהמועדים להגשת העתירה לא יימנו עד למתן תשובה, גם באשר לבקשה הנוגעת לתכתובות ולפניות לצד השלישי. במקרה שאין הסכמות כאלה, יכול המבקש לשקול פנייה לבית-המשפט כדי להאריך את המועד האחרון להגשת העתירה, עד למתן תשובה לבקשת חופש המידע הנוספת, הנוגעת למסמכים אלו.

14.7 עתירה במקרה שמעורב צד שלישי

הרחבה בנושא עתירת חופש מידע מצויה בפרק 16. כאן נתייחס רק לנקודות מרכזיות הנוגעות לעתירות הכוללות מעורבות צדדים שלישיים. עתירה, כאמור, יכולה להיות מוגשת על-ידי המבקש או על-ידי הצד השלישי. אין כוונתנו לעתירות נגד החלטת הרשות בלי שנעשתה פנייה לצד שלישי, לדוגמה במקרה שהרשות סברה כי האינטרס הציבורי אינו מצדיק פגיעה בפרטיות וכלל לא פנתה לצדדים שלישיים. אנו דנים בחלק זה רק בעתירות שהוגשו לאחר שנעשתה פנייה לצד שלישי.

14.7.1 עתירת המבקש

במקרה שהרשות קיבלה את התנגדותו של הצד השלישי ודחתה את בקשת המידע בחלקה או במלואה, רשאי המבקש לעתור לבית-המשפט נגד החלטתה. יש לזכור כי העתירה היא נגד החלטת הרשות. עם זאת, מאחר שמלכתחילה הרשות שקלה למסור את המידע, להתנגדות הצד השלישי יש משקל משמעותי. לפיכך על הרשות לשקף בהחלטתה את הטענות שהביא בפניה הצד שלישי ולנמק את הסיבות שהובילו אותה לשינוי עמדתה.

עיון בהתנגדות הצד השלישי:

מומלץ לעיין בפרק 14.6.2  בדברים המתייחסים לבקשה לעיין בתכתובת בין הרשות לצד ג'. עם זאת נזכיר כי העתירה היא נגד החלטת הרשות ונימוקיה, ולכן במקרה שהמענה של הרשות שלם ומקיף, יש לשקול להמתין לעיון בהתנגדות צד ג' אל מול הרצון לקדם את ההליך השיפוטי ובכך את ההכרעה לעניין הנגישות למידע.

צירוף הצדדים השלישיים כמשיבים:

במקרה שהרשות פנתה לצדדים שלישיים והתנגדותם התקבלה, רצוי למבקש, מטעמים של צדק דיוני ויעילות דיונית, לצרף את הצדדים השלישיים כמשיבים. צירופם כמשיבים ימנע מצב שבו ההחלטה תתבטל או תתעכב בשל אי-מתן אפשרות של צדדים אלו להביע עמדתם בטרם תתקבל ההחלטה למסור את המידע.[28] קיומו של הליך משפטי בלי שמשתתפים בו מלוא הגורמים הרלבנטיים עלול להביא לתוצאה מיטבית פחות ולהגשת הליכים נוספים בהמשך.

יצויין כי גם ללא צירוף צד ג' כמשיב בעתירה, יכול ביהמ"ש לפסוק בעניין.[28א] ביהמ"ש אף יכול להתנות את מסירת המידע במתן אפשרות לצד ג', לדוגמא על ידי השהיית העברת המידע שהורה עליו בית המשפט, עד אשר יתאפשר לצד ג' להגיש עתירה לאחר שהודע לו על החלטת בית המשפט.[28ב] נדגיש כי לא בכל מקרה בו קיים צד ג', תהיה חובה לפנות אליו טרם מסירת המידע. לדוגמא, נפסק כי במקום בו הרשות לא ציינה את הצורך לפנות לצד ג' במהלך ההליך המשפטי, והמידע שנתבקש נגע לגובה השכר בעמותות המחויבות בשקיפות, ומידע עדכני יותר על השכר נמסר למבקש – אין לעכב את מסירת המידע בפנייה לצד ג'.[28ג]

ואולם, לעתים המבקש-העותר אינו יכול לצרף את הצדדים השלישיים,  למשל כשהם אינם ידועים לו. במקרים אלו ראוי שהרשות תיידע את הצד השלישי בדבר קיומה של העתירה ותעביר לו את פרטיה כדי שיבחן אם ברצונו להצטרף להליך מיוזמתו.

14.7.2 עתירת צד שלישי

על אף שצד שלישי רשאי להציג בפני הרשות כל טיעון אשר בדין לפי סעיף 13(א) לחוק, בעת הגשת עתירה אין זה ממקומו של הצד השלישי להעלות טיעונים "פנים-רשותיים", כגון חשש לשיבוש מהלכה התקין של הרשות. הטעם לכך הוא שאם הרשות סברה שסייג שמטרתו להגן על אינטרסים של הרשות אינו מתקיים, אל לו לצד השלישי העותר לטעון להתקיימותם. לפיכך בעתירה למידע עליו לעמוד על פגם בהחלטת הרשות ביחס לאינטרסים הנוגעים לו כצד שלישי, ולא לאינטרסים הנוגעים להתנהלות הרשות.[29]

במקרה שהצד השלישי לא היה מודע לזהותו של מבקש המידע, ולא צירף אותו לעתירה, על הרשות ליידע את המבקש על עתירת הצד השלישי, כדי לאפשר לו להצטרף לעתירה ולטעון בה באופן עצמאי.

14.8    – תקציר הפרק למשתמש

1. צד שלישי עשוי להיות אדם, תאגיד או רשות ציבורית.
2. פנייה לצד שלישי עוצרת את מרוץ הזמנים ב-21 יום, מרגע שהגיעה הפנייה לצד השלישי.
3. על הרשות לפנות לצד השלישי בהתקיים כל התנאים הבאים:
   • המידע שהתבקש כולל מידע על אודות הצד השלישי.
   • מסירת המידע עלולה לפגוע בצד השלישי.
   • הרשות שוקלת למסור את המידע למבקש.
4. במקרה שריבוי הצדדים השלישיים מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה – על הרשות לבסס טענה זו.
5. במקרה שלא ניתן לאתר את הצדדים השלישיים, על הרשות לקבל את החלטתה בהתחשב באינטרסים שלהם.
6. הרשות אינה צריכה לפנות לצד השלישי באחד מהמקרים הבאים:
   • במקרה שהמידע יועבר באופן חלקי או מושחר, כך שלא ניתן יהיה לזהות את הצדדים השלישיים.
   • כאשר אין במידע כדי לפגוע בצד השלישי.
   • כאשר הרשות אינה מתכוונת למסור את המידע למבקש.
   • כאשר יש הסכמה מראש למסירת המידע.
   • עובדי רשות אינם "צדדים שלישיים" בכל הנוגע לפעילותם המקצועית ברשות.
7. במקרה שהרשות נדרשת לפנות לצד שלישי, עליה לפעול באופן הבא:
   • להודיע בכתב לצד השלישי על הבקשה למידע.
   • ליידע את המבקש על קיומו של צד שלישי, על הפנייה אליו ועל עצירת מרוץ הזמנים בשל הפנייה.
   • לאחר קבלת ההתנגדות או לאחר אי-מתן המענה – לקבל החלטה.
   • ליידע את המבקש ואת הצד השלישי על ההחלטה, ובמקרה שההתנגדות נדחתה, לא למסור את המידע עד למיצוי המועד של הצד השלישי להגיש עתירה (45 יום, לא כולל פגרות בית-משפט).
8. כאשר המידע נוגע לידיעות על ענייניו הפרטיים של אדם (ולא של תאגיד), אי-מענה להזמנה להתנגד למסירת מידע כמוה כהתנגדות למסירתו.
9. ככלל הרשות לא תעביר את זהות המבקש ואת נוסח פנייתו, אלא כשהדבר רלבנטי לשיקולי הצד השלישי בהתנגדות.
10. במקרה שהרשות השתכנעה שהמידע רלבנטי לצד השלישי, והמבקש מתנגד למסירת המידע על אודותיו, על הרשות ליידע את המבקש על החלטתה למסור את המידע לצד השלישי, ולאפשר לו לחזור בו מהבקשה.
11. בעתירת מבקש שמעורב בה צד שלישי, רצוי לצרף את הצד השלישי כמשיב, ובעתירת צד שלישי – את המבקש.
12. במקרה שהעותר אינו יודע מיהם הצדדים השלישיים או המבקש (לפי העניין), ראוי כי הרשות תיידע אותם על הגשת עתירה.