4 – בטרם הגשת בקשה

 בטרם הגשת בקשה למידע מכוח חוק חופש המידע, רצוי לבדוק אם הבקשה עומדת בכמה תנאים, וזאת כדי שלא תיפסל על הסף.

4.1 זהות מגיש הבקשה

החוק מקנה את הזכות לקבלת מידע לתאגיד (ובכלל זה לרשות ציבורית),[1] לאזרח או לתושב בלבד, וזאת בניגוד למדינות אחרות (כגון אנגליה), שבהן לא נדרשת הוכחת זיקה למדינה כדי להגיש בקשה.

מי שאינו תושב או אזרח יכול לבקש מידע מכוח החוק בנוגע לזכויותיו בישראל (סעיף 12 לחוק). לדוגמה, מי שביקש לקבל אזרחות ונדחה יוכל לבקש, נוסף על תיקו האישי, גם את רשימת הנהלים והקריטריונים של המדינה בבחינת הבקשה לקבלת אזרחות, וכן מידע סטטיסטי על היקף הבקשות מסוג זה ועל תוצאות הטיפול בהן.

4.2 מהו מידע

החוק קובע בסעיף 2 כי מידע הוא "כל מידע המצוי ברשות ציבורית, והוא כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב". אם הנתון שאתם מבקשים אינו נופל בהגדרה, המסלול לבקש מידע זה אינו בקשה לפי חוק חופש המידע.

הנתונים על סוגי המידע שניתן לבקש במסגרת החוק קיימים ברשות וניתן להעביר אותם לידי המבקש בדרך שבה הם שמורים או קיימים. הכוונה היא למידע שאגור בדרך מסוימת ברשות הציבורית וניתן למסור אותו למבקש. פרטים שלא ייכללו בגדר מידע הם, לדוגמה, ידע שיש לפקיד מנסיונו ושלא הועלה על הכתב או תועד באופן אחר. גם שאלונים שהמבקש מעוניין שהרשות תשיב על שאלות שנכללו בהם אינם בגדר בקשה למידע.[2]

לדוגמה, בקשה להבין "למה החליט השר להקים את הוועדה" תהיה בגדר "ידע", בעוד שבקשה "לקבל את המידע שהונח על שולחנו של השר בטרם החליט להקים את הוועדה" תהיה בגדר "מידע".

לכן יש חשיבות רבה לאופן שבקשת המידע מנוסחת בו, ורצוי לנסח אותה באופן שיציג את הבקשות כבקשות למידע ולא לידע.

בהעדר הנחיה דומה בישראל, נפנה כאן להנחייה ברורה ומדויקת של נציבות המידע הבריטית (ICO) ביחס לשאלה איך לאבחן האם המידע בידך חל עליו חוק חופש המידע. הצורך בהנחיה הוא נוכח הרחבת דרכי השימוש של השירות הציבורי במערכות דיגיטליות חדשות (כגון יישומוני מסרים מיידיים), וכן בעובדה שלעתים מידע שנוצר ונועד לשימוש הגוף הציבורי, מצוי בידי גופים חיצוניים שאינם כפופים לחוק. כאמור, על רקע העדרו של הסדר דומה בישראל, מוצע לעיין ברציונלים המפורטים בהנחיה זו, הרלוונטיים ברובם גם לפרשנות עניין זה בישראל.

4.3 קוד פתוח

נכון למועד זה נפסק כי קוד, אלגוריתם או תוכנה אינם "מידע" כהגדרתו בחוק.[3] על החלטה זו הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, שהחליט, לבקשת המדינה, להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי כדי לברר את השאלה העקרונית, אם מידע מסוג זה הוא בגדר "מידע" כהגדרתו בחוק.[4] למרות פסיקת העליון, יש מקרים שבהם נמסר קוד אתר, למשל במסגרת בקשת חופש מידע.[5]

נוסיף כי רשות התקשוב קבעה מדיניות המעודדת שילוב עתידי של קוד פתוח בתוכנות המפותחות והנרכשות על-ידי הממשלה,[6] וקבעה כללים להנגשת הקודים לציבור.[7] מדיניות זו אינה גורפת והיא חלה רק על פיתוח חדש של מערכות, אך במקרים מסוימים היא עשויה להשליך על ההחלטה להנגיש את הקוד.

4.4 המידע נמצא בידי הרשות

המבחן להימצאותו של המידע בידי הרשות הוא טכני ופורמלי. כלומר, אם המידע נמצא פיזית ברשות, לא ניתן לטעון כי המידע אינו "מצוי בידה", גם אם המידע אינו של הרשות עצמה.[8] אם היה בידי הרשות מידע והוא כבר אינו בידיה, לדוגמה, אם ביצעה חישובים לקביעת תעריף בקובץ אקסל, אך לא שמרה את המסמך שבו נעשה החישוב – אין לחייב את הרשות לערוך מחדש את החישובים לצורך מסירתו של המידע.[9]

במקרה שהמידע מועבר על-ידי הרשות הציבורית לידיים פרטיות (לדוגמה, כחלק ממיקור חוץ, כשהרשות נעזרת בגורם פרטי), קבע בית-המשפט (באוביטר; כהערת אגב) כי האחריות להשגת המידע מוטלת על רשויות המדינה, והוראות החוק יחולו על מידע זה.[10]

ואולם, הרשות רשאית להעביר את הטיפול בבקשה לרשות שיצרה את המידע (לפי סעיף 8(5) לחוק, שעליו יורחב בפרק 9.6) אם מתקיימים שני תנאים:

1. המידע נוצר על-ידי רשות ציבורית אחרת שעליה חל החוק.
2. העברת הבקשה לרשות האחרת אינה מכבידה על המבקש.

למען הסר ספק נציין כי ברוב הרשויות הציבוריות,[11] ביעור מידע (מחיקתו או השמדתו) אסור אלא בהתאם להוראות חוק הארכיונים[12] ולתקנות הביעור מכוחו.[13]

4.4.1 דוגמאות פרטניות

1. מיקור חוץ – טרם נקבעה הכרעה שיפוטית בנושא זה. עם זאת, יש להניח כי מידע המצוי בידי חברה פרטית, נוצר עבור הרשות הציבורית ומוחזק על-ידיה עבור הרשות (כגון מסמכי מכרז הרכבת הקלה בירושלים) – ניתן יהיה לראות בו כמידע המצוי בידי הרשות הציבורית. דברים ברוח זו אף נכתבו, בדרך אגב, בחוות דעת מטעם ייעוץ וחקיקה בעניין מידע בחשבון דוא"ל פרטי ותוכנות מסרים אישיות.[14]
2. חשבון דוא"ל פרטי והודעות המצויות בתוכנת מסרים אישית – טרם נקבעה הכרעה שיפוטית בעניין זה. עם זאת, בחוות דעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חוקתי ציבורי) מיום 29 באוקטובר 2018 נכתב כי מידע הקיים במערכת דוא"ל אישי או בתוכנות להעברת מסרים אישיים (כגון SMS, ווטסאפ) אינו בגדר מידע הנמצא בידי הרשות הציבורית.[15] כחלק מעמדה זו הציעה מחלקת ייעוץ וחקיקה מתווה שלפיו בבקשות לקבלת מידע מסוג זה, ואף שהמידע אינו כפוף להוראות החוק, תבחן הרשות את הבקשה אל מול מחזיק המידע, וזאת במקרה שהמידע המבוקש לא תועד במערכות הפנימיות של הרשות. לרשות לא תהיה נגישות למידע או אפשרות לחייב את מחזיק המידע להטמיע מידע רלבנטי במערכות הממוחשבות של הרשות, אלא רק האפשרות לברר מולו את עצם קיומו של המידע ולבקש להעבירו לידי הרשות במקרה הצורך.
3. יומן – על פי נוהל היחידה בנושא "נוהל מענה לבקשה למסירת יומן", אשר היועצת המשפטית הודיעה לבית המשפט העליון כי האמור בו הוא על דעתה,[15א] חוק חופש המידע חל על יומנים של נבחרי ועובדי ציבור. על פי העמדה שהוגשה לבית המשפט, נמסר מטעם היועצת המשפטית לממשלה כי האמור בנוהל משקף את מצב הדברים בחוק ובפסיקה. ככזה, עמדתה היא שהנוהל משקף את האופן הראוי שרשויות ציבוריות צריכות לפעול על פיו ביחס לחשיפת יומנים, גם אם הן אינן כפופות ישירות לנהלים של היחידה.[15ב] הנוהל קובע, בקצרה, את העקרונות הבאים –

• ככל שהדרג של בעל היומן בכיר יותר, האינטרס במסירת היומן גבוה יותר. על פי הנוהל, דרג בכיר הינו שר וסגן שר, ושתי דרגות מתחתיהם (מנכ"ל והכפופים לו). ביחס לעובדים אחרים קובע הנוהל כי הבקשה תדחה על בסיס סעיף 9(ב)(1), אלא אם המבקש ימקד בקשתו לנושאים מסוימים. בעניין זה כבר נפסק כי לא ניתן להתייחס למנהל יחידת ממשל זמין ברשות התקשוב,[15ג] ולשגריר גיאורגיה[15ד] כדרג זוטר.
• ככלל יש למסור את יומן באופן דיגיטלי ופתוח (סעיף 5 לנוהל).
• הנוהל יחול גם על מי שעזבו את השירות הציבורי, אולם יש ליצור קשר עם בעל התפקיד קודם למסירת המידע (סעיף 7 לנוהל).
• סעיפים 9-11, ו-13-16 לנוהל פורטים סייגים המנויים בחוק העשויים להיות רלוונטים למחיקת מידע מסוים מהיומן, על בסיס הסייגים המנויים בחוק.
• סעיף 12 מבסס חריג למסירת מידע על פגישות פוליטיות של שר או סגן שר, וזאת על בסיס חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951. מכאן כי על פי הנוהל שרים אשר אינם חברי כנסת, בשל החוק הנורבגי, אינם יכולים למחוק פגישות בהסתמך על הטעם הנ"ל. נעיר כי אנו סבורים שבמקום בו עובד ציבור השתתף בפגישה פוליטית, יש חובה לציין את שם עובד הציבור, וזאת לאור האיסור על עובד ציבור לעסוק בפעילות פוליטית.
• ביחס לפנייה לצד ג', של מי שהשתתף בפגישות, הנוהל מציע ליידע את המשתתפים מראש על הסיכוי כי היומן יפורסם. עובדי רשות ציבורית לא יוגדרו כצד ג', ובמקום בו יש חשש לפגיעה בפרטיות, שם המשתתף יימחק (סעיפים 17-21 לנוהל).

יצוין כי לעת הזו נוהל היחידה טרם נבחן בהליכים משפטיים.

4.5 רשות ציבורית

על הגוף שממנו מבקשים את המידע להיות מוגדר כ"רשות ציבורית" לפי חוק חופש המידע. החוק מונה בהגדרת "רשות ציבורית" 14 גופים או סוג של גופים שהם בגדר "רשות ציבורית" לפי הוראות החוק. נוסף לכך, יש כמה רשויות שכפיפותן לחוק חופש המידע נקבעה בחוק ספציפי שהסדיר את פעילותן.[16] מי שאינו נכנס תחת אחת מהגדרות אלו, חוק חופש המידע אינו חל עליו, כפי שאף נקבע בנוגע לקק"ל.[16א]

ראש הרשות כשלעצמו, או ממלאי תפקידים בכירים אחרים בה, אינם "רשות ציבורית" כהגדרתה בחוק.[16ב]

נקודה שיש לתת עליה את הדעת, וטרם ניתן לה מענה, היא כיצד ניתן ליישם את חוק חופש המידע ביחס לרשות ציבורית שבוטלה. לדוגמא, משרד ממשלתי שהוקם תחת ממשלה אחת ובוטל בהמשך, רשות מקומית שפורקה (לדוגמא לאחר פינוי גוש קטיף) וכד'. אנו סבורים כי ביטולה של רשות אינו יכול לאיין את הזכות לקבלת המידע . מעבר לחשיבות שבהעברת המידע באופן סדור לגורמים הנכנסים בנעלי הרשות לצורך תפעול ולצורך שימור המידע (ככל שישנם כאלה), יש לתת את הדעת לשאלה מיהו הגורם שיהיה אמון על הטיפול בבקשות למידע שהוגשו לרשות וטרם  הושלם הטיפול בהן, כמו גם מיהו הגורם שיהיה אמון מעתה על טיפול בבקשות למידע שהיה קיים בידי הרשות.

הנושא עלה לדיון בעתירה שהוגשה אגב סגירתו של משרד ההסברה לבית המשפט המחוזי ביחס לבקשות שהוגשו למשרד שבוטל ולא נענו. העתירה הסתיימה בפשרה מבלי להכריע לגופו של עניין.[16ג] בין שאר הטענות שעלו מצד המדינה בקשר לאחריות למידע, היתה הטענה כי החומרים מועברים לארכיון המדינה, וניתנים לשליפה ממנו לאחר שימוינו ויקוטלגו ובהתאם לדיני הארכיונים. הדבר מעורר קושי בשל אי זמינות המידע לתקופה לא מבוטלת, דווקא ביחס למידע "טרי" שלא חלפה תקופה ארוכה מיצירתו.

ניתן להניח כי ככל שאין רשות ספציפית הנכנסת בנעלי הרשות שבוטלה, יש להטיל חובה זו על גורם אחראי שייקבע, כגון: משרד ראש הממשלה ביחס למשרדי ממשלה; המשרד האחראי ביחס ליחידת סמך, תאגיד סטטוטורי או חברה ממשלתית שהוא אחראי לה; משרד הפנים ביחס לרשות מקומית וכד'. עם זאת ראוי כי הנושא יוסדר בחקיקה או לכל הפחות בהנחיות ובנהלים.

רשימת הרשויות הציבוריות מתפרסמת באתר המרכזי לחופש המידע (foi.gov.il), בליווי שם הממונה, דרכי ההתקשרות עימו ודרכי התשלום לרשות. אם ביקשתם לפנות לגוף ואינכם מוצאים אותו בין הרשויות, אנו מציעים כמה דרכים:

1. לבחון אם הוא עונה על אחד הקריטריונים המנויים מטה.
2. להתייעץ עם היחידה הממשלתית לחופש המידע על כפיפות הגוף לחוק.
3. לפנות לגוף ולקבל את עמדתו ביחס לתחולת חוק חופש המידע עליו.

4.5.1 רשימת הרשויות

בהגדרה "רשות ציבורית" כלולות הרשויות הבאות (סעיף 2 לחוק חופש המידע):

1. הממשלה, משרדי הממשלה על יחידותיהם, וכן יחידות הסמך של הממשלה. יחידות סמך הן יחידות שיש להן עצמאות ארגונית וניהולית, אך הן כפופות (ניהולית) לאחד המשרדים. דוגמאות: רשות המסים, בתי חולים ממשלתיים, רשות האכיפה והגבייה ורשות מקרקעי ישראל (ס"ק (1) להגדרת "רשות ציבורית").
2. לשכת נשיא המדינה (ס"ק (2) להגדרת "רשות ציבורית").
3. הכנסת (ס"ק (3) להגדרת "רשות ציבורית"). נציין כי יש מחלוקת בשאלה אם החוק חל על המנגנון המקצועי בכנסת בלבד (כגון ועדות, לשכת יו"ר הכנסת והיחידות המקצועיות בכנסת), או גם על מידע המוחזק בידי חברי-הכנסת עצמם (כגון סקרים שביצעו, יומנים וכד').
4. מבקר המדינה, למעט אם המידע הגיע אליו לצורך פעולות הביקורת ובירור תלונות הציבור ((ס"ק (4) להגדרת "רשות ציבורית"). החוק חל רק על ניהול העניינים הפנימיים של משרד מבקר המדינה, ולא על כל מידע הקשור לפעולות הביקורת ובירור התלונות. לעניין זה אין הבדל בין מידע "גולמי" שהגיע למבקר לצורך הביקורת לבין מידע "מעובד" על-ידי עובדי מבקר המדינה לצורך הביקורת. בשני המקרים החוק אינו חל.[17]
5. ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, למעט אם מדובר במידע על הפרוטוקולים של ועדות הקלפי וכל חומר הבחירות, שלגביהם חלים הסדרי עיון מיוחדים[18] (ס"ק (4א) להגדרת "רשות ציבורית").
6. בתי-משפט, בתי-דין, לשכות הוצאה לפועל וגופים אחרים בעלי סמכות שיפוטית לפי דין, למעט אם הדברים אמורים בתוכנו של הליך משפטי (ס"ק (5) להגדרת "רשות ציבורית"). קבלת מידע על תוכנו של הליך שיפוטי מצויה בהסדרים פרטניים.[19]
7. רשות מקומית (ס"ק (6) להגדרת "רשות ציבורית"). באין הגדרה אחרת בחוק, הגדרת רשות מקומית לקוחה מחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, המונה עירייה, מועצה מקומית, ועד מקומי[20] ואיגוד ערים. פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] קובעת כי מועצה מקומית יכולה להיות באזור המונה כמה כפרים, קרי: "מועצה אזורית".
8. חברה עירונית (ס"ק (7) להגדרת "רשות ציבורית"). חברה עירונית היא חברה שלרשות המקומית (או לרשות המקומית בשיתוף עם המדינה או עם חברה עירונית) יש יותר ממחצית כוח ההצבעה או השליטה למנות יותר ממחצית הדירקטורים בחברה. ההגדרה כוללת גם חברות-בת עירוניות, אך אינה כוללת תאגיד עירוני אחר כגון עמותה.[21]
9. תאגיד סטטוטורי (תאגיד המוקם בחוק) (ס"ק (8) להגדרת "רשות ציבורית"). אין די בכך שגורם מבצע פעולה מכוח חוק, כגון קופות-החולים, הפועלות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, שעליהן החוק הוחל באופן ישיר מכוח צו, או חברות החדשות, שהוקמו מכוח הוראות חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990,[22] אלא נדרש שהגוף עצמו יוקם בחקיקה. דוגמאות: המוסד לביטוח לאומי, בנק ישראל, תאגיד השידור הישראלי, יד-ושם ועוד.
10. חברה ממשלתית וחברה-בת ממשלתית (ס"ק (8) להגדרת "רשות ציבורית"). חברה ממשלתית או חברה-בת ממשלתית היא מי שיותר ממחצית כוח ההצבעה באסיפה הכללית של החברה או הזכות למנות יותר ממחצית מספר הדירקטורים שלה הם בידי המדינה או בידי המדינה יחד עם חברה ממשלתית או חברה-בת ממשלתית (לחברה), או שהם בידי חברה ממשלתית, בידי חברה-בת ממשלתית או בידי חברה ממשלתית יחד עם חברה-בת ממשלתית (לחברה-בת).

שר המשפטים, באישור ועדת חוקה, חוק ומשפט, רשאי להוציא חברות מסוימות מתחולת החוק או להחריג פעילות מסוימת של החברה או להחריג את כל החברה למעט פעילות מסוימת בה. חברה ממשלתית שטוענת כי המידע המבוקש נופל בגדר החריג לתחולת החוק עליה, נטל ההוכחה לבסס טענה זו מוטלת עליה, והחריג יתפרש בצמצום.[22א] בצו חופש המידע (חברה ממשלתית וחברה-בת ממשלתית שאינה רשות ציבורית), התשס"ט-2008, נקבעו החרגות כאמור. לדוגמה, חברת רפאל הוחרגה לחלוטין מחוק חופש המידע (סעיף 2 לצו). ברכבת ישראל הוחרג מידע על הובלת מטענים והסעת נוסעים שתעריפיהם לא נקבעו בחקיקה. התעשייה האווירית והתעשייה הצבאית הוחרגו מתחולת החוק, למעט מפעלים מסוימים שנקבעו בצו (ושספק אם כולם רלבנטיים היום, לנוכח השינויים המבניים שעברו שני הגופים הללו).[22ב]

בעקבות פיצוץ צינור הנפט של חברת קצא"א והביקורת הציבורית בנושא הסודיות האופפת את החברה, נחקק חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על-ידי גורם מפעיל, התשע״ז–2017. החוק קבע, בין היתר, כי למרות האמור בס"ק (9) להגדרת "רשות ציבורית", החברה תוחרג מחוק חופש המידע, למעט בעניין מתחום איכות הסביבה, בריאות הציבור או העסקת עובדים (סעיף 8(ב) לחוק התשתיות האמור).

11. התאחדויות ואיגודי ספורט (ס"ק (9א) להגדרת "רשות ציבורית"). כדי לענות על ההגדרה הזו, יש לעמוד בתנאים הבאים:
    • • • • • ארגון שלא למטרות רווח.
          • הארגון מייצג ענף או ענפי ספורט.
          • הארגון מוכר על-ידי מוסדות הספורט הבינלאומיים הרלבנטיים.
          • הארגון נתמך בתקציב מטעם המדינה.
          • מחזור העסקים השנתי שלו עולה על 1.5 מיליון ש"ח.

החוק לא יחול על מידע המוחזק בידי איגוד או התאגדות של תורמים שהצהירו כי אינם מעוניינים בגילוי זה ו"שאין חובה לגלותו לפי דין". בית המשפט העליון פירש את הסיפא ככזו שבמקום בו קיים דין המחייב או מאפשר את מסירת המידע, כגון חובות שקיפות מכח חוק העמותות, תש"מ-1980, על איגוד הספורט לשקול את החובה בדין ולבחון האם אין בה כדי להטות את הכף לטובת גילוי המידע.[22ג]

12. מוסד להשכלה גבוהה (ס"ק (9ב) להגדרת "רשות ציבורית") שהמדינה משתתפת בתקציבו.
13. החטיבה להתיישבות (ס"ק (9ג) להגדרת "רשות ציבורית"), וזאת בכל הנוגע לניהול ענייניה הכספיים של החטיבה, וכן מידע על מכרזים והתקשרויות.
14. גופים ששר המשפטים קבע (ס"ק (10) להגדרת "רשות ציבורית"). החוק קבע סעיף סל המאפשר לשר המשפטים להרחיב את תחולת החוק על גופים נוספים. קביעה כאמור תהיה בתנאים הבאים:
    • הגוף ממלא תפקיד ציבורי.
    • הוא גוף מבוקר, כמשמעותו בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב].
    • שר המשפטים החליט על הרחבת החוק כך שתחול על גוף זה.
    • ועדת חוקה, חוק ומשפט נדרשת לאשר את קביעת שר המשפטים.

נכון למועד זה (פברואר 2021), הגופים הבאים הם אלו שהוכרו בדרך זו ככפופים לחוק חופש המידע:

• מועצות דתיות[23]
• קופות חולים[24], ובכלל זה בתי החולים שבבעלות קופות החולים.
• מפעל הפיס, למעט לעניין 12 תחומים הנוגעים לעניין ההגרלות וההימורים, כפי שנקבע בצו.[25] לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי הוצאות הפרסום של מפעל הפיס, למעט ביחס לפרסום מוצרי הפיס, הוא מידע שיש למסור במסגרת חוק חופש המידע והוא אינו חוסה תחת החריג, מהטעם שישנה חשיבות בדיון ציבורי בשימוש שעושה מפעל הפיס מההכנסות המגיעות לידיו.[25א]

כמו כן, בחקיקה ספציפית נוספו הרשויות הבאות:

15. תאגידי המים והביוב­ – תאגידי המים והביוב הוקמו כרשויות נפרדות מהרשות המקומית. כדי להבטיח שגם אם שליטת הרשויות בהם תשתנה הם עדיין יהיו כפופים להוראות חוק חופש המידע, הוסדרה בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, כפיפותם לחוק (סעיף 57(ג)).
16. החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי שואה בע"מ – חברה שהוקמה מכוח חוק נכסים של נספי השואה(השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס״ו–2006, שקבע כי הוראות חוק חופש המידע יחולו על חברה זו (סעיף 66(א)(11)).
17. הספרייה הלאומית – הספרייה הוקמה מכוח חוק הספרייה הלאומית, התשס"ח-2007, שקבע כי הוראות חוק חופש המידע יחולו על הספרייה הלאומית (סעיף 35(8)).

4.6 מידע המפורסם ברבים

רשויות ציבוריות רבות מפרסמות מידע רב לציבור מיוזמתן. כמו כן, ישנו מידע ייחודי המפורסם במאגרים ייעודיים לנושא, כגון מידע שהופקד בארכיון המדינה, פסקי דין המפורסמים ב"נט המשפט" או ב"תולעת המשפט" ועוד.

לכן, לפני שאתם ניגשים להגיש בקשת מידע, כדאי שתבדקו אם המידע שאתם מעוניינים בו מפורסם כבר ברבים. בפרק זה ריכזנו כמה אתרים לחיפוש בסיסי. ניתן להרחיב את החיפוש באתרים ומקורות נוספים שרוכזו עבורכם בנספח א'.

4.6.1 אתר האינטרנט של הרשות

לרוב הרשויות הציבוריות יש כיום אתר אינטרנט, וכדאי לבדוק אם המידע המבוקש מצוי בו. גם אם המידע אינו קיים, עיון באתר הרשות יכול ללמד על מבנה הרשות ודרך פעילותה באופן שיסייע לכם לנסח את הבקשה בצורה מדויקת יותר. לעתים תגלו שהמידע שאתם מבקשים קיים דווקא ברשות ציבורית אחרת. כמו כן, רשויות שונות נוהגות לפרסם באתר שלהן את תשובות חופש המידע שנשלחו, למשל הרשות לניירות ערך ורשות התחרות.

4.6.2 האתר המרכזי לחופש המידע

האתר המרכזי לחופש המידע (foi.gov.il) הוקם ומנוהל על-ידי היחידה הממשלתית לחופש המידע. נוסף לרשימת הרשויות הציבוריות וטפסים להגשת בקשה ולתשלום אגרות, יש בו מידע שפורסם על-ידי הרשות תחת הקטגוריה "מאגר תשובות", המצוי בדף הראשי. ניתן לבצע חיפוש במאגר התשובות באמצעות מלל חופשי או סינון של הפרסום על-פי הרשות המפרסמת, סוג המידע (המסמך) או נושא.

מאגר התשובות כולל כמה סוגי מסמכים:

1. תשובה – האתר מפרסם תשובות שניתנו לבקשות חופש מידע על-ידי הממשלה, וזאת בהתאם לנוהל שפרסמה היחידה בנושא זה.[26] חיפוש תשובות המפורסמות באתר עשוי לחשוף מידע הדומה לזה שאתם מחפשים. כמו כן, מקריאת תשובות בנושאים דומים תוכלו להעריך את סיכויי ההיענות לבקשתכם. נציין כי למרות עלייה בהיקף הבקשות המתפרסם באתר, הן עדיין משקפות, נכון ליום כתיבת מדריך זה, רק חלק מזערי מכלל התשובות הניתנות לבקשות המוגשות לממשלה, וכמעט שאינן כוללות תשובות של רשויות אחרות הכפופות לחוק.
2. דו"ח התקשרויות – דו"ח על פירוט ההוצאות של הממשלה המתפרסם על-ידי כל גוף ממשלתי העובד עם מערכת לניהול התקשרויות בשם מרכב"ה, המתפרסם אחת לרבעון. המידע מתפרסם בקובצי אקסל, בהתאם לנוהל של היחידה הממשלתית בשיתוף עם החשכ"ל.[27]
3. הסכם התקשרות או היתר – פרסום הסכמים או היתרים של הממשלה עם גופים שאינם הממשלה לשם מתן שירות לציבור בתחום התחבורה, הבריאות, החינוך או הרווחה, או מתן שירות המתבסס על משאבי טבע (מים, תשתית תחבורה, מחצבים, משאבי טבע ונפט) המופקים בישראל. חובת פרסום זו מקורה בהחלטת ממשלה 1116, מיום 29/12/2013.[28]
4. דו"ח – דו"ח שנתי של הרשויות הציבוריות, שהן מחויבות לפרסם אחת לשנה, עד ה-1 ביולי בכל שנה, מכוח סעיף 5 לחוק והתקנות מכוחו.[28א]

4.6.3 "מידע לעם"

האתר "מידע לעם" (odata.org.il) הוקם על-ידי הפעיל החברתי גיא זומר, מייסד עמותת התמנון, בשיתוף עם עמותת הצלחה והתנועה לחופש המידע והסדנא לידע ציבורי. מטרת האתר לרכז במקום אחד מידע ציבורי שהתקבל על-ידי עמותות ופעילים, ללא תלות בפרסום המידע על-ידי הרשות הציבורית. התשובות אינן מוגבלות לתשובות של הממשלה, וכוללות גם תשובות של רשויות מקומיות, תאגידים סטטוטוריים ועוד, וכן מידע שנאסף על-ידי הפעילים שלא במסגרת התשובה לבקשת חופש מידע (כגון מידע על מגפת הקורונה).

את המידע באתר ניתן לחפש בטקסט חופשי, או על-פי החתכים הבאים:

א. ארגונים – הארגונים שקיבלו לידיהם את המידע.

ב. ישויות – הרשויות הציבוריות שמהן הגיע המידע.

ג. תגיות – על-פי מלות מפתח שמזין החומר באתר מקשר למידע שפרסם.

ד. פורמטים – הפורמט הממוחשב שבו נמסר המידע (pdf, excel, word). 

4.7 קבלת מידע בדרכים אחרות

חוק חופש המידע אינו האפיק היחיד שבו ניתן לקבל מידע מאתר הרשות הציבורית. התועלת המרכזית שבפנייה באפיק מקביל לחוק חופש המידע, כמפורט מטה, היא שבקשה כזו אינה כרוכה בעלויות. חסרונם של אפיקים אלו הוא בכך שהם אינם תוחמים באופן מספק כמה סוגיות:

א. מסגרת הזמנים שבה נדרש להשיב (למעט החובה הכללית של כל רשות ציבורית להשיב בתוך 45 יום).[29]

ב. ברירת המחדל המחייבת למסור את המידע (למעט ביחס למידע אישי).

ג. הסעד המאפשר לבית-המשפט לבחון את החלטת הרשות כאילו היא בנעליה של הרשות (פירוט סמכויותיו הייחודיות של בית-המשפט בעתירת חופש מידע בפרק 16.2).

להלן כמה אפיקים מרכזיים מקבילים לקבלת מידע שאינם כוללים מסלולים ייחודיים המוגדרים בחוק, כגון קבלת מידע רפואי[30] או קבלת נתוני מרשם האוכלוסין.[31]

א. מידע שנמסר בעבר ללא עלות – בסעיף 11 להנחיית היועץ המשפטי לממשלה נקבע כי מידע שפורסם בעבר (טרם החוק) על-ידי הרשות הציבורית ללא עלות ימשיך להימסר באותה דרך.[32]

ב. מידע אישי – חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, מקנה לכל אדם (גם אם אינו תושב או אזרח המדינה) את הזכות לקבל מידע על אודותיו המצוי במאגרי מידע. כיום רוב המידע מוחזק במאגרים ממוחשבים, ועל כן אם ברצונכם לקבל מידע מתיקכם האישי, תוכלו לפנות גם במסגרת חוק הגנת הפרטיות והתקנות מכוחו.

ג. פניות ציבור – בכל רשות ציבורית יש גורם האמון על פניות מן הציבור. פנייה לאפיק פניות הציבור מוצעת כשמתבקש מידע נקודתי שאינו דורש, על פניו, השקעה מרובה מטעם הרשות, וכן כשיש ספק אם הנתון המבוקש הוא בגדר "מידע", כמוסבר בתחילת פרק זה.

ד. דוברות – לתקשורת סלולה הדרך להגיש לדוברות שאילתא עיתונאית. היתרון באפיק זה הוא מהירות התגובה המאפיינת בדרך את תחום הדוברות. החיסרון הוא שהדוברות אינה בוחנת את הבקשה בראייה של חוק חופש המידע. כמו כן, הדוברות תשקיע, בדרך כלל, פחות משאבים באיתור מידע בהיקף רחב או מורכב מבחינת נקודת המבט של דובר הרשות.  

4.8 תקציר הפרק למשתמש

לפני שמגישים בקשת חופש מידע רצוי לוודא כי:

א. המבקש הוא אזרח או תושב, או מבקש מידע על אודות זכויותיו בישראל.

ב. המבוקש הוא בגדר "מידע" ולא "ידע".

ג. המידע נמצא בידי הרשות.

ד. הגוף שממנו התבקש המידע מוגדר כ"רשות ציבורית" לפי החוק, או שהחוק הוחל עליו מכוח חוק אחר.

ה. המידע לא פורסם כבר ברבים או זמין לקבלה באמצעים אחרים (שירות בתשלום).

ו. האפיק הנכון והמיטבי מבחינת המבקש הוא חופש המידע ולא אפיק אחר, כגון פניות ציבור, פניה לדוברות או בקשה לקבלת מידע אישי.