הקדמה

זכות הגישה של תושבי מדינה למידע המוחזק בידי הרשויות הציבוריות היא אחת מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי, שייעודו לשרת את הציבור. היא נחשבת כזכות יסוד המהווה חלק מחופש הביטוי, ותנאי הכרחי לקיום שיח רציונלי, המבוסס על מידע ולא על השערות בלבד. זכות זו חיונית להגשמתו העצמית של כל אדם, להגנה על זכויותיו, למימוש הסקרנות האנושית המובילה את המחקר המדעי, ומסייעת לקידום פעילות כלכלית. זכות זו חיונית גם לקידום עקרון השקיפות, והשמירה על שלטון החוק והמינהל התקין ברשויות הציבוריות. הזכות נובעת מההיגיון הפשוט לפיו אזרחי המדינה הם הריבון, הרשויות הציבוריות הן בבחינת "נאמן הציבור" והמידע המוחזק בידן שייך לאזרחי המדינה ותושביה.

בישראל, זכות הגישה למידע המוחזק בידי הרשויות הציבוריות התפתחה בתחילה בחקיקה שהסדירה, בתחומים מסוימים, את הגישה למידע – לעיתים התירה לכל אדם גישה למידע, כגון מרשם המקרקעין, או אסרה גישה למידע מטעמי הגנת הפרטיות או שיקולי ביטחון, ולעיתים העניקה לרשות הציבורית שיקול דעת אם למסור מידע המצוי בידה. לגבי הרוב המוחלט של המידע המיוצר או נאסף בידי הרשויות הציבוריות – לא היתה קיימת כל חקיקה המורה אם ניתן למסור מידע זה לאדם המבקש אותו.

על רקע תשתית חקיקתית דלה זו החלה להתפתח בפסיקת בתי המשפט, החל משנות הששים של המאה העשרים, הכרה בזכות הגישה למידע שבידי הרשויות הציבוריות. בתחילה הוכרה גישה למידע הנוגע לאדם באופן אישי, תוך איזון מול אינטרסים אחרים המחייבים חיסיון מפני גילוי המידע, ובהמשך הכירה הפסיקה גם בגישה למידע הנוגע לכלל הציבור. 

חוק חופש המידע הראשון בעולם נחקק בשבדיה בשנת 1766, ובארצות הברית נחקק חוק שכזה בשנת 1966. בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים גברה המודעות במדינות שונות בעולם לצורך לעגן בחקיקה את זכות הגישה למידע והחל גל של חקיקת חוקי חופש מידע, שהבשיל בישראל לחוק חופש המידע בשנת 1998. קידום הנושא בישראל אירע בד בבד עם התפתחות המרשתת, רשת האינטרנט העולמית, שתרמה לתפיסה שמידע הוא משאב חיוני, שככלל ובסייגים שונים, צריך להיות זמין לאנושות כולה.  

חוק חופש מידע הוא חוק רוחבי החל על מספר גדול של רשויות ציבוריות, ועל סוגי מידע רבים ביותר. מטבע הדברים חקיקת חוק כזה מחייבת איזון בין ערכים ואינטרסים נוגדים. הרצון של פלוני לדעת עלול להתנגש עם הצורך הציבורי בהגנה על פרטיותו של אלמוני, או על אינטרסים ביטחוניים או כלכליים ואחרים של הרשות הציבורית, לרבות המדינה.

כנסת ישראל ביצעה בחוק את האיזון הנדרש, והחליטה להחיל את החוק על כל הרשויות הציבוריות במדינה, למעט מספר מצומצם של גופים שהוצאו מתחולת החוק, ועל רוב המידע הנוצר בידן, למעט סוגי מידע שנקבעו במפורש בחוק. חוק חופש המידע עוסק במהות של ערכים והזכות לדעת במדינה דמוקרטית. החוק קובע גם את סדרי הדין הנחוצים להגשמת הזכות מצד אחד, תוך הגנה על צדדים שלישיים, על תפקודן התקין של הרשויות ושמירה על אינטרסים חיוניים מצד שני.

תחום חופש המידע מורכב ליישום, מבחינת ההכרעה בין הערכים והאינטרסים המתנגשים, ומאחר שכל רשות ציבורית היא גוף נפרד המטפל בבקשות למידע מהציבור. בנוסף, במשך למעלה מעשרים שנה הצטברו מאות פסקי דין שפירשו את החוק, שלעיתים אינם עולים בקנה אחד זה עם זה. לכן קיים צורך רב במורה נבוכים ביער החקיקה והפסיקה בתחום חופש המידע.

"חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998: מדריך למשתמש", מעניק מענה מפורט, מדויק ונגיש לחקיקה, לפסיקה, לנהלים ולחוות הדעת של משרד המשפטים בתחום חופש המידע. 

יוצרי המדריך, עו"ד רבקי דב"ש, המחברת, לשעבר משפטנית במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים והמקימה של היחידה הממשלתית לחופש המידע, והעורך המשותף עימה עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה" המתמחה, בין היתר, בתחום חופש המידע, הם האנשים המתאימים ביותר לכתיבת המדריך, ועשו זאת בכישרון רב. 

שילוב של ראייה מערכתית, הבנת צרכי הציבור, ביחד עם ידע משפטי נרחב, מגיש לציבור מבקשי המידע, אך גם לכל העוסקים בתחום, בייעוץ ובשפיטה, מדריך ברמה מקצועית גבוהה, נגיש ונוח לשימוש. המדריך בנוי פרקים פרקים ומביא לגבי כל סעיף את השיקולים, נהלי העבודה והפסיקה הרלוונטית, באופן המקל מאוד על הבנת הדין הקיים באותו נושא. בסוף כל פרק, ובסוף המדריך, יש תקציר בשפה פשוטה, הפונה לקהל הרחב שאינו נמנה על ציבור המשפטנים. המדריך מפרט גם נושאים בהם יש מחלוקות בפסיקה, ואף מציע תיקוני חקיקה.

המדריך הוא תרומה מועילה, חשובה ומשמעותית לכל העוסקים בתחום. הוצאתו גם במדיה דיגיטלית, שתתעדכן מעת לעת, היא מפעל בעל חשיבות ציבורית שיש להתברך בו.

מלכיאל בלס