17 – היחידה הממשלתית לחופש המידע

17.1 רקע

בשנת 2011 החליטה הממשלה ה-32 להקים את היחידה הממשלתית לחופש המידע (להלן היחידה) במשרד המשפטים. החלטת הממשלה בנושא "יישום חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998: הגברת השקיפות ברשויות ציבוריות" (להלן – ההחלטה)[1] כוללת את הנושאים הבאים:

1. הקמת היחידה במשרד המשפטים ומינוי ראש היחידה (סעיף א' וה' להחלטה, בהתאמה).
2. תפקידי היחידה (סעיף ב' להחלטה).
3. חובת היחידה להגיש לממשלה דו"ח שנתי על יישום הוראות החוק ועל פעילות היחידה (סעיף ג' להחלטה).
4. העברת נתונים רלבנטיים על-ידי משרדי הממשלה, יחידות הסמך והפרקליטות (סעיף ד' להחלטה).
5. החלטה כי עד תום שנתיים לפעילות היחידה, יבחן משרד המשפטים את הדרך הראויה להמשך פעילותה ואף ישקול תיקוני חקיקה (סעיף ו' להחלטה).[2]

מאחר שסמכויות היחידה הוגדרו בהחלטת ממשלה, ומכוח הסמכות השיורית של הממשלה,[3] סמכויות אלו יכולות לחול רק על יחידות המשתייכות לממשלה. משמעות הדבר היא שהסמכויות הישירות של היחידה הן על משרדי הממשלה ויחידות הסמך בלבד, שהם חלק קטן בלבד מכלל הרשויות שעליהן חל החוק. עם זאת, בתי-המשפט ורשויות אחרות ראו לא פעם בהנחיות היחידה קווים מנחים ואמות מידה ראויות למתן תשובות לבקשות חופש מידע, והיו אף רשויות שאינן תחת סמכות היחידה שנועצו בה באופן חוזר.

במדינות רבות קיימת נציבות חופש מידע, המעוגנת בחקיקה, שלה סמכויות מקיפות וכן עצמאות בהפעלת שיקול הדעת במילוי תפקידה.[4] במובן זה היחידה, באופן שבו הוקמה ובסמכויות שניתנו בידה, היא גוף חלש יחסית ביחס ליחידות מקבילות בעולם.

בפרק זה נציג בקצרה את סמכויות היחידה ותפקידיה, ונתרכז בשני היבטים בלבד, שעשויים להיות לכם לעזר וללמד על סמכויות היחידה לקבוע נהלים, הנחיות וקווים מנחים ועל סמכותה לבירור תלונות.

17.2 תפקידי היחידה

למרות המינוח בהצעת החוק הנוקטת לשון "תפקיד", נדמה כי יש לחלק את האחריות שהוטלה על היחידה לשני סוגים – סמכויות היחידה ותפקידיה. בחלק הראשון נמנים תפקידים שהוטלו על היחידה ומעניקים לה סמכות רגולטורית, גם אם רכה, אל מול משרדי הממשלה ויחידות הסמך. בחלק השני נמנות המשימות שהוטלו עליה.

הסמכויות הרגולטוריות שניתנו ליחידה:

1. קביעת קווים מנחים לפרסום מידע באופן יזום (סעיף (ב)(3) להחלטה).
2. קביעת תבניות ונהלים לאופן יישום החוק בממשלה (סעיפים (ב)(4)-(ב)(5) להחלטה, בהתאמה).
3. בירור תלונות בנושאים פרוצדורליים מסוימים, כפי שיורחב בהמשך (סעיף (ב)(7) להחלטה).
4. מתן הנחיות לתיקון ליקויים, כפוף לשימוע (סעיף (ב)(8) להחלטה).[5]

התפקידים שהוטלו על היחידה הם:

1. הקמת אתר אינטרנט מרכזי (gov.il) הכולל מידע הנוגע ליישום החוק (סעיף (ב)(1) להחלטה).
2. ריכוז ופרסום רשימת הרשויות שחובה על הממשלה לפרסם מכוח החוק (סעיף (ב)(2) להחלטה).
3. מעקב אחר אופן יישומו של החוק ואיסוף מידע סטטיסטי, וכן פרסום נתונים על עתירות חופש מידע (סעיף (ב)(6) ו-(ב)(9) להחלטה, בהתאמה).
4. ריכוז ידע מקצועי, וכן סיוע ומתן הדרכות לממונים ולרשויות ציבוריות (סעיף (ב)(10) להחלטה).
5. קיום פעילות ציבורית להעלאת המודעות לקיומו של החוק (סעיף (ב)(11) להחלטה).
6. עריכת דו"ח שנתי על יישום החוק בממשלה. הדו"ח מוגש לממשלה על-ידי שר המשפטים (סעיף (ג) להחלטה).

17.3 נהלי היחידה

החלטת הממשלה מתייחסת לשלושה סוגים של הוראות היוצאות מהיחידה הממשלתית לחופש המידע ומחייבות את משרדי הממשלה ויחידות הסמך: קווים מנחים להנגשת מידע יזום, תבניות אחידות לפרסום על-ידי הממשלה ונוהל לטיפול בבקשות מידע. נציין כי אין בהכרח חלוקה ברורה בין הסיווגים השונים של סמכויות היחידה, וגם לא ברור אם יש משמעות לאבחנה בין סיווגים אלו. לפיכך נתייחס לכולם כ"נהלי היחידה".

יש לזכור כי נהלי היחידה אינם מחייבים את הרשויות שאינן חלק מהממשלה. עם זאת, בנהלים הנוגעים לאופן טיפול בבקשה למידע יש כדי להעיד על הפרקטיקה הראויה, ועל כן רצוי כי גם רשויות ציבוריות נוספות יפעלו לאורן, באופן שיגביר את האחידות באופן יישום חוק חופש המידע בכלל הרשויות.

לנוחיותכם, מפורטים נהלי היחידה המפורסמים, נכון למועד עדכון פרק זה (נובמבר 2021), בחלוקה לפי סוג ההוראה המובחנת בהחלטת הממשלה. לנהלים ניתן מספר סידורי לפי מועד פרסומם. המספר לאחר הנקודה (במקרה שישנו) מעיד על מספר הגרסה של הנוהל (משמע, הנוהל עבר עדכונים).

17.3.1 קווים מנחים להנגשת מידע יזום

1. נוהל מס' 9 – פרסום תשובות באתר המרכזי לחופש המידע – נוהל המחייב את משרדי הממשלה ויחידות הסמך לפרסם תשובות שניתנו לבקשות חופש מידע באתר המרכזי לחופש המידע.
2. נוהל מס' 10 – פרסום התקשרויות הממשלה – נוהל המחייב את משרדי הממשלה ויחידות הסמך לפרסם באתר המרכזי, אחת לרבעון, דו"ח התקשרויות המגלם את ההוצאות של הממשלה בהתקשרויות עם גופים מחוץ לממשלה, כפי שהדו"ח מופק ממערכת מרכב"ה (ולהוציא התקשרויות רגישות).
3. נוהל מס' 12 – פרסום מידע בעניין ועדות – נוהל המחייב ועדות לגיבוש מדיניות הממונות על-ידי הממשלה, שר או מנכ"ל ונועדו לגבש מדיניות מראש על רמת השקיפות שלהן, ולפרסם מדיניות זו.

17.3.2 נהלים לטיפול בבקשות חופש מידע

4. נוהל מס' 1.3 – סיווג בקשות חופש מידע – נוהל המחדד כיצד יש לסווג בקשות למידע במקרים של התלבטות, לדוגמה אבחנה בין "מידע" ל"ידע", בקשות מידע מעיתונאי וכדומה.
5. נוהל מס' 3.1 – דרישת המענה בדחיית בקשה לחופש מידע – נוהל המפרט את הרכיבים ההכרחיים במענה שבו הרשות דוחה את הבקשה.
6. נוהל מס' 6.3 – פנייה לצד ג' לפי סעיף 13 לחוק – נוהל המדייק ומבהיר את חובות הרשות בעת בקשה למידע הכולל מידע על צד שלישי שפרסומו עלול לפגוע בו.
7. נוהל מס' 7 – צורת (פורמט) המידע הנמסר – נוהל המחייב את משרדי הממשלה ויחידות הסמך להעביר למבקש המידע את המידע בפורמט פתוח במידת האפשר.
8. נוהל מס' 8 – הקצאת משאבים בלתי סבירה – נוהל המחדד את המצב המשפטי ביחס לפרשנות סעיף 8(1) לחוק ואת החובות של הרשות מכוחו בעת בחינת בקשה למידע.
9. נוהל מס' 11.1 – אגרות חופש המידע – נוהל המבהיר את הוראות החוק ואת הפרשנות להן בכל הנוגע לאגרות המוטלות מכוח החוק, וכן את תקנות האגרות.
10. נוהל מס' 13 – נוהל מענה לבקשה למסירת יומן – נוהל המנחה את הרשויות הציבוריות כיצד להשיב על בקשת חופש מידע לקבלת יומן של עובד הרשות.

17.3.3 תבניות לפרסום מידע

10. נוהל מס' 2.2 – דיווח ממונה – התבנית שבה הממונים במשרדי הממשלה ויחידות הסמך נדרשים להעביר ליחידה הממשלתית את הנתונים בדיווח הממונה.
11. נוהל מס' 4.1 – פרסום דף חופש מידע באינטרנט – התכנים שחייבים להיות באתר האינטרנט של הרשות ביחס לחוק חופש המידע.
12. נוהל מס' 5 – כתיבת דו"ח שנתי במשרדי הממשלה וביחידות הסמך – פירוט והבהרה של הוראות החוק והתקנות ביחס לתכולת הדו"ח השנתי.

17.3.4 חוות דעת משפטיות

היחידה מעלה לאתר חוות דעת משפטיות שנכתבו על-ידי מחלקת הייעוץ והחקיקה לאתר היחידה. מחלקת הייעוץ והחקיקה כפופה ליועץ המשפטי לממשלה במשרד המשפטים ומביאה בשמו את עמדתה בדבר הפרשנות הראויה של החוק. לפי הפרקטיקה הנוהגת, הנחיות המחלקה מחייבות את השירות הציבורי. יחד עם זאת, פסיקה שניתנה לאחרונה, המצויה כיום בערעור בפני בית-המשפט העליון,[6] סברה כי עמדות הניתנות על-ידי מחלקת הייעוץ והחקיקה הן בגדר המלצה ופרשנות של החוק בלבד, ואינן מחייבות באותה מידה שהנחיות היועץ המשפטי עצמו מחייבות.[7]

17.3.5 הנחיות רוחב

חשוב להכיר פרקטיקה נוספת שהיחידה עושה בה שימוש. כאשר מגיעות בקשות למידע המועברות לכמה משרדי ממשלה ויחידות סמך במקביל (בקשות רוחב), והדבר מובא לידיעתה של היחידה, היא נוהגת להעביר הנחיה לגבי אופן מתן המענה. הנחיות הרוחב נועדו לייצר אחידות במענה בקרב חלקיה השונים של הממשלה, לסייע באופן מקצועי בבחינת הבקשה והשאלות השונות שהיא מעוררת, וכן לייצר ודאות אצל המבקש.

קיימות כמה הנחיות רוחב שניתנו בנוגע לבקשות שהועברו משנת 2017 ומפורסמות באתר היחידה. הנחיות אלו מעידות על עמדת הממשלה ביחס למענה הראוי על שאלות מסוג זה ויכולות להיות לעזר גם למבקש עתידי או לרשויות שאינן באחריות היחידה המתמודדת עם בקשות שונות. נכון למועד זה (ינואר 2021) היחידה לא פרסמה הנחיות רוחב חדשות בציבור, אף שהפרקטיקה האמורה ממשיכה.

17.3.6 עמדות היחידה

נוסף על אלה מפרסמת היחידה עמדות הנוגעות לפרשנות נקודתית של החוק וכן לפרקטיקה הראויה של החוק במגוון נושאים. עמדות אלו כתובות בקצרה ומפורסמות באתר היחידה. העמדות נוגעות, לדוגמה, למינוי ממונה בוועדים מקומיים, אופן ביצוע ההשחרות במסמכים שנמסרים למידע, הגשת בקשה למידע על-ידי רשות ציבורית ועוד.

17.4 בירור תלונות על ידי היחידה

היחידה הממשלתית מוסמכת לברר תלונות ביחס למשרדי הממשלה ויחידות הסמך במספר מוגבל של נושאים, שרובם נוגעים לסוגיות פרוצדורליות שבחוק ולא למהותו (לדוגמה, אם רשות ציבורית סירבה לבקשה למידע שלא כדין). סמכות היחידה כוללת את הנושאים הבאים:

1. מענה לבקשות חופש מידע
   • במקרה שלא ניתן מענה במועד (בין אם לא ניתנה הארכה כדין ובין אם במקרה של חריגה מעבר לזמנים הקצובים בחוק).
   • כאשר הבקשה נדחתה ללא נימוק כנדרש בהוראות החוק.
2. אי-עמידה של הרשות באחת מחובות הפרסום מכוח החוק:
   • דו"ח שנתי.
   • דיווח ממונה.
   • הנחיות מינהליות (למעט אם יש הנמקה המבוססת על סעיף 9 לחוק).
   • מידע סביבתי (למעט אם יש הנמקה המבוססת על סעיף 9 לחוק).
3. דרך החישוב של אגרות חופש המידע (ללא סמכות לדון במתן פטור מאגרה).

17.4.1 הליך הטיפול בתלונה

במקרה שאתם מבקשים להתלונן על משרד ממשלתי או יחידת סמך באחד מהנושאים שהיחידה אמונה עליהם, אתם יכולים להגיש את התלונה בטופס מקוון, בדוא"ל או בפקס כמצוין באתר היחידה. את התלונה יש לנסח בבהירות ולצרף לה עותק מהבקשה וכן את כל ההתכתבויות הנוגעות לטיפול בבקשה.

לאחר אישור קבלת התלונה על-ידי היחידה, ובמקרה שכל המסמכים מצורפים, תפנה היחידה לרשות הרלבנטית לקבל את התייחסותה.

הטיפול בתלונה יכול להניב כמה תוצאות אפשריות:

1. לאחר קבלת מענה מהרשות, היחידה תעדכן את המתלונן שהתלונה אינה מוצדקת.
2. בעקבות פניית היחידה, הרשות תתקן את הליקוי בהתנהלותה והטיפול בתלונה יסתיים.
3. היחידה סבורה כי התלונה מוצדקת או מוצדקת בחלקה. במקרים מסוג זה היחידה תורה לרשות על תיקון הליקוי, תוך מתן מועד להשלמת התיקון הנדרש.

גם במקרה שהיחידה סבורה שהתלונה מוצדקת, אולם הרשות אינה פועלת לתקן את הליקוי, אין בידי היחידה כלים לאכוף את החלטתה. מהטעם האמור החליטה היחידה לנקוט צעד נוסף, שבו היא מתריעה בפני ראש הרשות על הפרת ההנחיה לתיקון. במקרה שגם פנייה זו אינה נענית, שם הרשות יפורסם ב"רשימת הרשויות המפרות" שהיחידה מפרסמת באתר האינטרנט שלה.

17.5 בירור תלונות על ידי נציבות תלונות הציבור

למבקש חופש מידע שאינו מקבל מענה מאת הרשות הציבורית, ישנה אפשרות לפנות גם לנציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה (להלן – הנציבות). סמכות הנציבות לברר תלונות כנגד רשויות ציבוריות רחבה, ונקבעה בסעיף 4 לחוק יסוד: מבקר המדינה, ובפרק השביעי לחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב] (להלן – חוק מבקר המדינה).

לעניין חופש המידע, הנציבות יכולה לברר תלונות על כל הרשויות הציבוריות עליהן חל חוק מבקר המדינה. המשמעות היא שמבקר המדינה יכול לבחון תלונות כנגד כל הרשויות עליהן חל חוק חופש המידע (כולל רשויות שנוספו מכח צווים), למעט ביחס לנשיא המדינה עצמו (בשונה מלשכת בית הנשיא) לפעילות הכנסת כרשות מחוקקת (להבדיל מפעילותה המנהלית) ולמוסד מבקר המדינה עצמו. בכל מקום בו יש טענה על אי קיום הוראות חוק חופש המידע, רשאית הנציבות להפעיל סמכויותיה. לפיכך, ובניגוד ליחידה, יש לנציבות סמכות לברר תלונות גם ביחס לתוכן המענה. כלומר, גם במקום בו הרשות השיבה במועד ובאופן מנומק, אך באופן שגוי ביחס להבנת הוראות החוק או ליישומם, ניתן לפנות בתלונה לנציבות. יודגש כי הנציבות אינה שמה את שיקול דעתה במקום שיקול דעת הרשות, אלא הנציבות בוחנת אם החלטת הרשות בלתי סבירה באופן קיצוני.

מכאן כי לנציבות יש יתרון על היחידה בשני מקרים:

1. ביחס להגשת תלונות כנגד רשויות ציבוריות שאינן משרדי הממשלה ויחידות הסמך;
2. ביחס להיקף הנושאים אותם רשאית הנציבות לברר.

ככלל, הנציבות מבקשת מהמתלוננים למצות את ההליכים מול הרשויות הציבוריות לפני הפניה אליה.

17.5.1 הליך הטיפול בתלונה

במקרה בו אתם מבקשים להגיש תלונה לנציבות, ניתן להגיש את התלונה בטופס מקוון במגוון שפות, או באמצעות דוא"ל, פקס או בדואר, ובקבלת קהל בלשכות הנציבות הפרוסות ברחבי הארץ, כמפורט בעלון המידע של הנציבות. את התלונה יש לנסח בבהירות ולצרף לה עותק מהבקשה וכן את כל ההתכתבויות הנוגעות לטיפול בבקשה. יש לחדד כי הנציבות אינה עוסקת בבירור תלונות אנונימיות ועל כן עליכם להזדהות בפניה, ולהשאיר את פרטי ההתקשרות אתכם. ככל שאתם בעלי מוגבלות, ונדרשים לסיוע בהגשת התלונה, הנכם יכולים לפנות לנציבות שתסייע בידכם.

לאחר אישור קבלת התלונה על-ידי הנציבות וככל שהנציבות קבעה כי בירור התלונה מצוי בסמכותה, הנציבות מתחילה את בירור התלונה מול הרשות. אם הנציבות סבורה שהמקרה מתאים לגישור, היא מציעה לפונה ולרשות לקיים הליך של גישור באמצעות מגשרים מקצועיים בנציבות.

כאמור, במקרה שבו הנציבות מבררת את התלונה, תפנה הנציבות לרשות הרלבנטית לקבל את התייחסותה.

הטיפול בתלונה יכול להניב כמה תוצאות אפשריות:

1. סיום ההליך טרם מיצוי הבירור מסיבות כגון תיקון הליקויים, חזרה של המתלונן מתלונתו, הגשת עתירה וכד'.
2. הכרעה ביחס לתלונה. ככל שהנציבות תחליט כי התלונה מוצדקת היא תודיע לרשות הרלוונטית על הליקוי שנמצא בעקבות בירור התלונה, ועל הדרכים לתקן ליקוי זה. במקביל תיידע הנציבות גם את המתלונן על החלטתה.

עם החלטת הנציבות מסתיים הטיפול בתלונה. אחת לשנה מפרסמת נציבות תלונות הציבור דוח הסוקר את פעילות הנציבות. נכון לכתיבת מועד זה, נושא בירור תלונות חופש המידע (המגיע לכמה עשרות תלונות בשנה), אינו זוכה להתייחסות ייעודית או פרטנית. אנו סבורים כי לו הנציבות תחליט לפרסם את הנתונים הנוגעים לתלונות שהגיעו אליה בנושא, תהיה בכך תרומה נוספת להגברת היישום של חוק חופש המידע, במיוחד לאור מעמדו של מבקר המדינה.

17.6 תלונה מול עתירה – יתרונות וחסרונות

הטיפול בתלונות על-ידי היחידה או הנציבות אינו קצוב בזמנים (אך כפוף גם הוא לכללי המשפט המינהלי). על-פי אתר היחידה, הטיפול בתלונה נמשך כמה חודשים.[8] לפיכך על מבקש מידע הנתקל בקשיים מול רשות ציבורית לשקול אם לפנות לנציבות או לבית-המשפט, וככל שמדובר בממשלה אם לפנות ליחידה, לנציבות או לבית המשפט.

היתרונות בפנייה לנציבות וליחידה הם שמדובר בהליך ללא עלות וללא צורך בייצוג על ידי עורך-דין, שגורם במרבית המקרים למשרדי הממשלה ויחידות הסמך להשיב למתלונן. כמו כן, לעתים המבקש אינו מתכוון (משיקולים שונים) למצות את זכותו בבית-המשפט, ואז עדיף לו, לכל הפחות, לנסות למצות את זכויותיו באמצעות פנייה לנציבות או ליחידה.

החסרונות בפנייה ליחידה הם שהסעדים שהיחידה מציעה מוגבלים (לדוגמה, ייתכן שהמתלונן יקבל מענה, אך המענה יהיה דל וכזה שאינו משביע את רצונו). חיסרון נוסף הוא כי במקרה שמדובר ברשות מפרה, הסיכוי שהיא תיענה להחלטת הרשות קטן. כמו כן, במקרה שהמבקש הוא בעל יכולת ורצון למצות את זכותו בבית-המשפט, הפנייה ליחידה עלולה לעכב עוד יותר את הסעד שהוא מעוניין בו (הפנייה גם לא עוצרת את מרוץ הזמנים להגשת עתירה, אלא אם כן סוכם על כך במפורש).

החסרונות בפנייה לנציבות הם שבמקרה שהמבקש הוא בעל יכולת ורצון למצות את זכותו בבית-המשפט, הפנייה לנציבות עלולה לעכב עוד יותר את הסעד שהוא מעוניין בו, ולמנוע ממנו אפשרות להגשת עתירה בשל שיהוי. פנייה לנציבות אינה עוצרת את מרוץ הזמנים להגשת עתירה, ועל כן מבקש הממתין עם עתירתו עד לבירור הנציבות בעניינו, עלול למצוא את עתירתו נדחית בשל חריגה מהזמנים שנקבעו להגשת עתירת חופש מידע (שיהוי).

נוכח האמור לעיל, המלצתנו היא כי במקרה שהמבקש אינו מתכוון למצות את זכותו בבית-המשפט – שיפנה לנציבות או ליחידה. מבקש השוקל לפנות לבית-המשפט יכול להעריך את סיכוייו תוך התייחסות לנקודות הבאות:

1. "צייתנות" הרשות: האם הרשות שעליה הוא מלין היא רשות מפרה (שאז עדיף לפנות לבית-המשפט), או שהיא מהרשויות הפועלות לתקן את הליקוי.
2. דחיפות: עד כמה המידע המבוקש או תיקון הליקוי שנדרש דחוף למבקש. במקרה שהזמן דוחק, עדיף לפנות ישירות לבית-המשפט.
3. מורכבות המחלוקת: במקרה שאי-הציות להוראות החוק מקורו במחלוקת מהותית שלגביה אין ליחידה סמכות להכריע: לדוגמה, במקרה שהרשות לא השיבה במועד, אולם המידע המבוקש הוא כזה שהרשות, בסבירות גבוהה, תתנגד למסירתו מטעמים שאינם מוצדקים לדעת המבקש – אין טעם בפנייה ליחידה ועל כן יש לשקול אם לפנות לנציבות או רצוי לפנות ישירות לבית-המשפט. כפי שצוין, הנציבות אינה מחליפה את שיקול דעת הרשות. לכן, ככל שמדובר במחלוקת מורכבת וחדשנית (להבדיל ממחלוקת מהותית שכבר יש לגביה נורמה בפסיקה או בפרקטיקה), עדיף לפנות לבית המשפט.

נציין כי על אף שהוראות החוק קובעות כי עתירה מינהלית תוגש לבית-המשפט בתוך 45 יום, פנייה ליחידה הממשלתית לחופש המידע בתלונה נחשבת כמיצוי הליכים, והפרקליטות אינה נוהגת לטעון לשיהוי בהגשת עתירה במקרה שהמבקש הקדים ופנה ליחידה. עם זאת, יש לתת את הדעת על כך שבתום הבירור על-ידי היחידה, יש להגיש את העתירה בתוך 45 יום, כנדרש.

ביחס לפניה לנציבות תלונות הציבור, נקבע במפורש בסעיף 45(א)(2) לחוק מבקר המדינה כי במקום בו נקבע מועד להגשת עתירה בחיקוק, כפי שקיים בנושא חופש המידע, פנייה לנציבות לא תאריך את מועד הגשת העתירה. מכאן, כי מי שפונה לנציבות מסתכן בטענת שיהוי ביחס להגשת עתירה על טענותיו, באופן שעשוי לחסום בפניו את הגשת ההליך השיפוטי. מכאן שאם הינכם מעוניינים לנהל הליך משפטי, מומלץ להגיש את העתירה במועד, ולא לפנות לנציבות אשר ספק אם תסיים את בירור התלונה בתוך הזמן שנקבע להגשת העתירה. יובהר כי לפי סעיף 38(5) לחוק מבקר המדינה הנציבות אינה מוסמכת לברר תלונות בעניין שתלוי ועומד או שהוכרע בבית המשפט.

17.7 תקציר הפרק למשתמש

1. היחידה הממשלתית לחופש מידע הוקמה בהחלטת ממשלה, ולפיכך סמכויותיה הרגולטוריות הן רק אל מול משרדי הממשלה ויחידות הסמך.
2. הסמכויות הרגולטוריות של היחידה הן: קביעת נהלים ליישום הוראות החוק והנגשת מידע יזום, בירור תלונות ומתן הנחיות לתיקון ליקויים.
3. תפקידיה של היחידה הם: הקמת אתר אינטרנט מרכזי, פרסום רשימת הרשויות הציבוריות, מעקב אחר יישום החוק ואיסוף מידע רלבנטי, ריכוז ידע מקצועי, סיוע והדרכה, העלאת מודעות לקיומו של החוק ועריכת דו"ח שנתי שמוגש לממשלה.
4. נהלי היחידה, המפורסמים באתרה, מחייבים רק את משרדי הממשלה ויחידות הסמך, אולם בהיותן פרקטיקה ראויה של החוק, רצוי כי כל הרשויות הציבוריות יפעלו לאורן.
5. היחידה מוסמכת לברר תלונות רק אל מול משרדי הממשלה ויחידות הסמך, בנושאים שהוגדרו בהחלטת ממשלה, שהם:
   • ביחס לבקשות – אי-מתן מענה במועד או דחיית בקשה ללא נימוק.
   • ביחס לחובות פרסום של הרשות – אי-פרסום ללא נימוק של אחד מאלו: דו"ח שנתי, דיווח ממונה, הנחיות מינהליות או מידע סביבתי.
   • אגרות – דרך חישובן (להוציא החלטה על מתן פטור מאגרה).
6. בהגשת תלונה ליחידה יש לצרף את נוסח הבקשה ואת כל התכתובות עם הרשות בנושא הבקשה.
7. ליחידה אין סמכות לאכוף את החלטותיה ביחס לבירור תלונה או למתן הנחיה לתיקון ליקויים, אולם היא נוהגת לפרסם את רשימת הרשויות המפרות.
8. הגשת תלונה ליחידה היא בבחינת מיצוי הליכים, ועל כן הפרקליטות לא תטען להגשת עתירה בשיהוי במקרה שהעתירה תוגש בתוך 45 יום מרגע שנתקבלה תשובת היחידה.
9. ניתן להגיש תלונות לנציבות תלונות הציבור במבקר המדינה.
10. לנציבות יתרון על היחידה בשני מקרים:
    • ביחס להגשת תלונות כנגד רשויות ציבוריות שאינן משרדי הממשלה ויחידות הסמך;
    • ביחס להיקף הנושאים אותם רשאית הנציבות לברר.
11. הנציבות אינה מחליפה את שיקול הדעת של הרשות הציבורית אלא בוחנת אם החלטת הרשות בלתי סבירה באופן קיצוני.
12. פנייה לנציבות אינה עוצרת את מרוץ הזמנים להגשת עתירה, ועל כן מבקש הממתין עם עתירתו עד לבירור הנציבות בעניינו, עלול למצוא את עתירתו נדחית בשל חריגה מהזמנים שנקבעו להגשת עתירת חופש מידע (שיהוי).